Sefer HaNer Shabbat 157b – ספר הנר שבת קנז:‏ – Shas HaMeforash

וגגית סדוקה מונחת על גבן ופקקו את המאור בטפ⁠[י]⁠ח^א וקשרו את המקידה בגמי לידע אם יש בגיגית פותח טפח אם לאו, מדבריהם^ב למדנו שפוקקין ומודדין וקושרין בשבת. [דף קנז.] [וכך פירושו,]⁠^ג היו [שם]⁠^ד שני בתים, והילקטי מלשון תל⁠(מוד)⁠^ה המתלקט והוא כמין קיר חוצץ ביניהם. [דף קנז:] וגיגית, כלי כמין פתיא סדוק או כמין כפישא^ו מפולשת. [ו]⁠היה^ז קבוע בכותל חלול פתוח. ובאותה שבת היה מת מוטל בבית האחד ובבית האחר היו רוצים ליכנס בו כהנים, ולא היו יודעים בבירור אם יש בגיגית פותח טפח ומביא את הטומאה אם לאו, שכך שנינו במשנה^ח טפח על טפח ברום^ט טפח מביא את הטומאה. ועוד שנינו^י [פרק]⁠^כ העושה מאור, לזון את עיניו ולדבר עם חבירו ולתשמיש בפותח טפח. וסתמו^ל המאור בטפ⁠[י]⁠ח,⁠^מ היא כמין כלי, לכסות המאור הפתוח בתוך הבית^נ שלא יאהילו העומדים על הגג באותו המאור ויטמאו מן הטומאה המוטלת בתוך הבית כנגד המאור. שהיה בפתחו של מאור^ס יתיר ממלא (מקידה) [מקדח]⁠^ע גדול של לשכה, שזה שיעורו ומפורש במשנה פרק (*?) [הנזכר],⁠^פ לפי׳ הוצרכו לסתמו. ואותה הגיגית הייתה בכותל גבוהה מקומת אדם ופישוט זרועותיו.⁠^צ ולקחו מקידה, שהיא כלי חרש ויש בה בכולה טפח, וקשרוה בגמי ושילשלוה והעמי/דוה כנגד פי הגיגית לראות, אם פי הגיגית (/כמל/ואה) [כמליאה],⁠^ק הנה יש בה טפח ומביאה [הטומאה]⁠^ר מבית לבית. ואם היא (פתוחה) [פחותה]⁠^ש ממלא הגיגית, נתברר שאין בגיגית פותח טפח ואינה מביאה הטומאה. ויש אומ׳ קשרו המקידה [בגמי]⁠^ת בראש קנה ושיע⁠(ו)⁠רו^א פתחה של גיגית אם יש [בה]⁠^ב פותח טפח אם לאו. עולא איקלע לבי ריש גלותא חזא^ג לרבא^ד בר רב הונא דיתיב באוזנא^ה דמיא והיה מודד המים גובה המים ורחבו. אמ׳ ליה אימור דאמרי/׳ שהתירו חכמים מדידה דמצוה כגון מדידה של מקוה שצריך לטבילת מצוה, מדידה דלאו מצוה מי אמור. אמ׳ לו מתעסק בעלמא אנא, כלומ׳ (אינו) [איני]⁠^ו מודד ולא מתכוין למדידה אני. עד הנה מדברי רחז״ל. [דף קנז.] מפירין נדרים בשבת {ספר הנר}
פיר׳ נדרים בשבת, נדרים שנדרה אשה בינה לבין בעלה. ונשאלין, פיר׳ נשאלין לחכם, כלומ׳ שואלין לחכם. {רש״י}
שהן לצורך השבת, כגון שנדר שלא יאכל היום.⁠^ז ופוקקין את המאור, כרבנן דאמרי^ח פוקקין פקק החלון. ומודדין את המקוה, במידה שיהא שם^ט ג׳ אמות מים ברוחב^י אמה על אמה. ואת המטלית, שיהא בה (שם?) [ג׳ על]⁠^כ ג׳ אצבעות, כגון אם הייתה טמאה ונג⁠(ב)⁠עה^ל בטהרות. בטפיח, (כך) [פך]⁠^מ של חרש. מקידה, כלי חרש. לידע אם יש בגיגית פותח טפח,^נ הילקטי קטנה, שביל קטן בין שני בתים. [דף קנז:] וגיגית סדוקה מונחת על גבן,^ס והמת מוטל בהילקטי תחת הגיגית כנגד (הסקר) [הסדק].⁠^ע ולפני [מות]⁠^פ המת פקקו^צ המאור בטפיח שמא אין בסדק הגיגית פותח טפח. ונמצא המת מוטל באהל [שאין לו מקום לצאת דרך מעלה],⁠^ק וחור שבין שני בתים מכניס הטומאה לצד השני כמלא^ר אגרוף. לפיכך סתמוהו בכלי חרש וגבו כנגד ההלקט, וכלי^ש חרש אינו מטמא מגבו וחוצץ. וקשרו המקידה,^ת שהיא רחבה טפח. בגמי לידע, אם תכנס בסדק הגיגית. ובמסכת אהלות שנינו^א חילוק בארובה שהוא בתוך הבית וטומאה מקצתה כנגד הארובה ומקצתה בבית, בין יש בארובה פותח טפח לאין בארובה פותח טפח. (עסיקותו) ולא יכ/ולת/י (להכין) [להבין].⁠^ב ולהכי נקיט גמי, שראוי למאכל בהמה ולא מבטל ליה להיות קשר של (קיימה) [קיימא]⁠^ג דמנתק כשיבש. באוזנא^ד דמיא, פיר׳ בגיגית מליאה מים. עד הנה מדברי רשצז״ל. מקצת פיר׳: אוזנא^ה דמיא, בלשון ישמעאל חוץ מא [=בריכת מים]. מדידה דמצוה, פיר׳ מדידת מקוה והמטלית והגיגית. נשלמה מסכת שבת בעזרת אלהא עילאה ליקוטים מגליון הערוך ברכות מג.^ו – ערך כשר- (פי*) [פיר׳] (* *ם) [רבי׳ עמרם] בר שישנא גאון:^ז קשרתא,^ח קסט [=קוסטוס] בלשון הגרי. עירובין קד. – ערך דיופי – [ואותבינן עליה דרבה מיהא דתניא מעלין]^ט בדיופי, פיר׳ בדיופי,⁠^י דיו בלשון יון שנים. וזה הכלי ששמו דיופי יש לו שתי פיות כזה, ומעלין בו [יין] מחבית לחבית על ידי זה הכל⁠[י],⁠^כ מניח ראשו האחת בחבית מליאה^ל (ומוצין) [ומוצץ]⁠^מ בפיו בראש הקנה האחר עד שמושך מעט מן היין שבחבית ומניחו ב⁠[ח]⁠בית הר⁠[י]⁠קה והיין^נ עולה וי⁠[ו]⁠צא^ס כולו מאיליו^ע לחבית האחרת וכול׳.⁠^פ ומטיפין (ל)⁠מוארק^צ לחולה בשבת לחולה אין לבריא לא. ומטיפין מוארק^ק לחולה, כלי הוא ופיו צר ושל מתכת הוא^ר ומנוקב בתחתיתו נקבים נקבים דקים, (וממלאן)⁠^ש [וממלאו] מים וסותם פיו העליון, וכל זמן שפיו סתום אין המים יוצאים בנקבים התחתונים, וכשרוצה נוטל [פקק] העליון והמים יוצאים בנקבים^ת טיפי אחר טיפי ונותן כלי מתכות (ו**תן) [וכופתן]⁠^א (תחתיהם)⁠^ב [תחתיו] וקולן נשמע \לחול⁠[ה].⁠^ג הא קא מתכוין לעוררו על ידי קול זה, (שמתיראת) [שמתיראין]⁠^ד להקיצו בידים שמא יבעת,⁠^ה וכיון דלהקיץ הוא לאו בנעימות ובנחת נשמע, ואפי׳ הכי לבריא לא, ואיך אמרת כי השמעת קול בשבת זולתי^ו קול שיר מותר, והרי אינ\ה^ז שהוא משמיע קול ולא הותר בשבת אלא לחולה בלבד אבל לבריא לא, דאלמא (אולו\רי) [אולודי]⁠^ח קלא אסיר אע״פ שאינו קול של שיר וכול.⁠^ט {סוכה –ערך תבר [או הקודם]– ועוד פירש בסוף מסכת סוכה באגמ׳ ר׳ זכריה ז״ל.⁠^י } מגילה יט.^כ – ערך קלקנתוס – קלקנתום,^ל בלש׳ ישמ׳ (קלקנד) [קלקנת] [=גפרת נחושת]. {כתובות ג. – ערך עשר ב׳ – [מתקנת עזרא ואילך כו׳],⁠^מ י׳ תקנות תיקן עז׳ מפורש בר׳ מסכת כתובות רבתי אגמאתי.⁠^נ } כתובות ח. – ערך אסינתא – [מכי רמו שערי באסינתא,^ס פיר׳] מכי שארו השעורים בכלים לעשות שכר בשביל החופה. ויש מפרשי׳ שהיו נותנין שעורים בתוך כלי אחד ונותנין מים עליהן משום סימן, כלומ׳ כשם שהשעורים צומחים כך יהיה זרעם צומח ועולה וג׳. כתובות יז. – ערך אבל א׳– מאבולא ועד סיכרא וכו׳, פי׳ אם יש עם המת מאנשי העיר שעושין מחיצה מכאן ומכאן מבי** דאבולא ועד סיכרא פיר׳ בלשון יון (קור*) [קורין] לדרך אבל כדאמרינן בעיר⁠[ובין]⁠^ע (תני) [הני]⁠^פ אבולאי^צ (דמ*) [דמחוזא].⁠^ק עד סיכרא, פיר׳ עד הקבר. ויש אומ⁠[׳] אבולא וסכרא שם מקומות ידועין הם בארץ בבל והן קרובין זה לזה. ועוד לו סיכרא, פיר׳ שם מקום. כתובות יז: – ערך הנמא– רחז״ל:^ר הינומה,⁠^ש פיר׳ לשון יון היא, תורתה,⁠^ת כלומ׳ חוק הבתולות. מאי^א הינומא תנורא דאסא (אי) [או]⁠^ב קרייתא^ג דמנמנמא בה^ד כלתא. רבסז״ל פיר׳: תנורא דאסא, קובה אל רייחאן יע׳ (אלאם) [אלאס] [=כיפה^ה של צמחים ריחניים כלומר ההדס]. קרייתא דמנמנמא בה (קלתה) [כלתא],^ו יע׳ מתל קובה בי\ל עֿרוס [=כלומר כמו כיפת^ז התאוששות של כלה]. הלכות טומאה^ח – ערך תבס – פיר׳ דם תֿבוסה, הוא דם אל תצריב [אלדי יצינו] ואל תכליט (אלדי יצינו) מן אל חיוה ואל מות ישתוק [=הוא דם המכה המכלהו, והמעורבת מהחיים והמות נגזר] מן^ט מתבוססת בדמיך וג׳.מהדורת הרב שניאור אידנסון, ירושלים תש"ע, באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות)

הערות

^א ד׳.

^ב אינו מובן למה הוסיף זאת דאינו בגמ׳.

^ג ד׳.

^ד ד׳.

^ה ד׳.

^ו מלשון כפיסין שהוא לבינה החצויה.

^ז ד׳.

^ח אהלות פ״ג מ״ז.

^ט בד׳, על רום.

^י אהלות פ׳ י״ג מ״ד.

^כ ד׳.

^ל בד׳ מוסיף, את.

^מ ד׳.

^נ נדצ״ל, לתוך הבית. ובד׳ ליכא ב׳ המילים.

^ס בד׳, נפתח המאור.

^ע ד׳.

^פ אהלות פ׳ י״ג מ״א.

^צ בד׳ מוסיף, ולמטה מן הגג מכדי תליית אדם ופישוט זרועותיו.

^ק בד׳, נתמלא.

^ר ד׳.

^ש ד׳.

^ת ד׳.

^א ד׳.

^ב ד׳.

^ג נדצ״ל כד׳, חזייה.

^ד בד׳, לרבה.

^ה כ״ה בר״פ. ובד׳, באדנא.

^ו בד׳, אני.

^ז כ״ה בנ״י. ובד׳, לאכול.

^ח קכה:.

^ט בד׳ מוסיף, עמוק.

^י בד׳, ורוחב.

^כ כד׳.

^ל ד׳.

^מ ד׳.

^נ השמיט דברי רש״י ע״ז, בגמרא מפרש לה.

^ס כ״ה לפנינו. ובד׳, גביו.

^ע ד׳.

^פ ד׳.

^צ כ״ה בנ״י. ובד׳ מוסיף, בשבת.

^ק ד׳.

^ר כ״ה בנ״י. ובד׳, במלא.

^ש נדצ״ל, דכלי.

^ת לפנינו, את המקידה. ובד׳, מקידה.

^א פ״י מ״א וג׳.

^ב ד׳.

^ג ד׳.

^ד כ״ה בר״פ. ובד׳, באוונא.

^ה בר״פ, באוזנא. לפנינו, באונא.

^ו לא נכתב שם שהוא מהנר, וגם אינו בנר למסכת ברכות שלפנינו. אך נוטה שהוא ממנו.

^ז לא מצאתי כן לרע״ג, אך כן פרשו בפי׳ הגאונים לטהרות ובפיה״מ לרמב״ם עוקצין פ״ג מ״ה, ובערוך ערך קשט א׳ ובתשובה לגאון הנמצא בתורתן של גאונים ח״ז עמ׳ 644.

^ח לפנינו, כשרתא

^ט ד׳

^י בד׳, בדיופין

^כ בד׳, הבל

^ל בד׳, מלאה

^מ ד׳

^נ בד׳, ויין

^ס ד׳

^ע בד׳, מאליו

^פ בד׳ ליתא

^צ בד׳, למי אדק

^ק בד׳, מיאדק

^ר בד׳, היא

^ש בד׳, וממלאין

^ת בד׳, בנקביו

^א ד׳

^ב בד׳, תחתיהן

^ג בד׳, לקול

^ד ד׳

^ה בד׳, יבעות

^ו בד׳ מוסיף, של

^ז בד׳, אידך

^ח ד׳

^ט בד׳ ליתא

^י איני יודע על מה קאי

^כ נמצא גם בשבת קד:

^ל במשניות הרמב״ם ובערוך ערך קלקנתוס גרסו, ובקלקנתוס. ולפנינו, ובקנקנתום

^מ לפנינו

^נ בנר לב״ק פב. האריך בהם

^ס לפנינו

^ע ו:

^פ שם

^צ לפנינו, אבולי

^ק שם

^ר הובא בערוך ערך הנמא

^ש שם, הינומא

^ת שם, הוא תורתא

^א שם מקדים, גמר׳

^ב שם, ור׳ יוחנן אמר

^ג שם, קריתא

^ד שם, בא

^ה יתכן, אהל

^ו לפנינו ולעיל

^ז יתכן, אהל

^ח אינו בהל׳ טומאה לפנינו. ועיקרו באהלות פ״ג מ״ה ובנדה ע״א

^ט יחזקאל ט״ז ו׳

הדרן עלך מי שהחשיך

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

הדרן עלך מי שהחשיך

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון